קידה שעירה Calicotome Villosa.. Product #: 1215 Regular price: ₪25 ₪25 קיים במלאי

זרעי קידה שעירה

קוד מוצר: 1215
זמינות: קיים במלאי
משקל מכירה בסיסי: 3 גרם

מחיר: ₪25

- +

שם מדעי: Calicotome villosa. משפחה: פרפרניים. צורה: שיח ובן-שיח.

מראה: קידה שעירה היא שיח קוצני ענף וסבוך המגיע לגובה של 100-180 ס"מ. בקיץ הוא משיר את עליו. הענפים ירוקים, גמישים וסתיימים בקוצים. לאורך הענף ממוקמות פיוניות בחריצי-אורך. פטוטרת העלה ארוכה, הטרף תלתני. העלעלים יוצאים מנקודה אחת, והם קירחים בצידם העליון, מכוסים שערות רכות הדוקות בצידם התחתון. עלי הגביע קרומיים חומים, מאוחים לקובע מחודד העוטף כליל את הכותרת בעודה בניצן.
כאשר נפתח הפרח אין הגביע מתפשק, אלא הוא נקרע לרוחבו, כך שכיפתו החרוטית ניתקת מיתרו ורוכבת כקובע על הכותרת המתארכת, עד שהיא (הכיפה) נושרת. הכותרת פרפרנית צהובה, כל עשרת האבקנים מאוחים לצינור. אין צוף. פיזור האבקה על גוף החרק נעשה בשיטת ההתפוצצות: נחיתת החרק מביאה לידי פיזור פתאומי של ענן-אבקה. מנגנון ההגנה מפני טורפים של צמח זה הוא ענפיו הקוצניים שמקשים על אכילתו.
הצמח הוא מראשוני המקנים צבע לנוף בתחילת האביב, ואף במהלך החורף, יחד עם השקד. פריחתו שופעת, זוהרת ומדיפה ריח נעים ועז. הפרי הוא תרמיל סרגלי מוארך (4 ס"מ), שעיר, עם ארבע מקצועות ולאורכם כנפיים מסולסלות. קשוותיו מסתלסלות כשהוא נפתח. הזרעים כדוריים, צהובים.

dec may

השיח מתרבה במיוחד באזורים שבהם ניזוק החורש הטבעי, לכן הוא נחשב כמרכיב הראשי של הגריגה הים-תיכונית, במיוחד בולטת התחדשותו באזורים שנפגעו משריפות, משום שזרעיו נובטים ביתר קלות לאחר שריפה, בעוד שזרעיהם של רבים מהעשבים החד-שנתיים ושל צמחים אחרים ניזוקים באופן חמור.
לאחר שריפה היא מכסה במהירות שטחים שנשרפו. הקידה תורמת לנוף צבע וריח. לעיתים קרובות ניתן לראות מדרונות שלמים זוהרים בפריחת הקידה, ובימים ללא רוח ניתן להריח את בושם הקידה באויר. קידה נזכרת במקרא (שמות ל, כד; יחזקאל כז, יט), וכן במשנה ובגמרא, בתור בושם שהשתמשו בו בבית-המקדש. ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משמשים פרחי קידה לטיפול בכאב-בטן, בצהבת ועוד.

תפוצה בארץ: בחרמון, בגולן ובגליל, חופי הים התיכון, העמקים, הגלבוע והכרמל, הרי שומרון ויהודה, מדבר שומרון ויהודה, השרון והשפלה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן.
אזורי גידול: קידה שעירה נפוצה מאוד בחבל הימתיכוני בארץ, בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. היא מצליחה בסוגים שונים של קרקע, במיוחד בטרה-רוסה. היא מכסה לעיתים בצפיפות מדרונות שלמים, ומהווה מרכיב מרכזי בחברות גריגה.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

פרחיו הצהובים הינם בעלי צוף מתקתק ולכן במטבח הערבי היו מכינים ממנו ריבות על ידי הרתחת הפרחים יחד עם סוכר ריבה זו נשמרת לימים ארוכים.