זרעי נשרן הדוחן

את נשרן הדוחן לפעמים זורעים במכוון בשדות מרעה, הוא משמש כצמח מרעה חשוב.
נשרן הדוחן משמש בין השאר בייצוב מדרונות, בעזרת שורשיו הוא מחזיק את הקרקע ומונע סחף מי גשמים (ארוזיה).

תפוצה בארץ: בגולן ובגליל, העמקים, הגלבוע, אזור הכרמל, הרי שומרון ויהודה, השרון והשפלה, עין גדי, הנגב.
איזורי גידול: נשרן הדוחן שכיח מאוד בכל אזורי הארץ, בבתי גידול מגוונים. גדל בקרקעות שאינן מלוחות.

את הזרעים מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר - ינואר.
את כמות הזרעים יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. שקית זרעים אחת מתאימה לכיסוי שטח בגודל של כ- 3 מ"ר.
יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין.
ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים.
לאחר הנביטה, במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) כדאי להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבססות הצמח.

לאחר ההתבססות אין צורך בהשקיה מלאכותית אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.

משפחת הדגניים היא אחת ממשפחות הצמחים בעלות החשיבות הגבוהה ביותר מבחינה כלכלית ומיני הצמחים שבה נפוצים מאוד בחקלאות.
חשיבות זו נובעת מהעובדה שהצמחים ממשפחת הדגניים מהווים מרכיב עיקרי למזון האדם והחי, וכן משמשים למטרות נוספות בתעשייה כמו משקאות, צמחי מרפא, הפקת סוכר, הכנת כלים וחפצי אמנות שונים, חומרי בניין ואף תחליפי דלק.
מרכיבי הצמחים ממשפחת הדגניים הם עטירי שומן, חלבון ופחמימות (בעיקר הזרעים) ומהווים מרכיב עיקרי במזון האדם והחי. תהליך תפיחת הגרגיר מעורר תהליך תסיסה, בו מיוצר אלכוהול ע"י פעולות פירוק המבוצעות על ידי אנזימים.
הגבעול, הקנה והעלים משמשים בעיקר מזון לבעלי חיים. הם מורכבים מסיבים תזונתיים (תאית) המתעכלים באופן איטי ויעיל במערכות העיכול של האדם והחי, ומשמשים מקור אנרגיה חיוני. החיטה, למשל, מהווה כ- 1/5 מכמות האנרגיה היומית הדרושה לאדם.