זרעי מרווה צמירה

המרווה משמשת כתוספת לרטבים, פסטות ועוד המרווה בעיקר מומלצת כחליטה.
המרווה מומלצת לבישול קדירות כבשים, מרקים ומאכלים חמים בחורף, היא מרכיב חשוב בתערובת הרב דה פרובנס.

תפוצה בארץ: מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, השרון והשפלה, נגב והרי אילת, הערבה.
איזורי גידול: מרוה צמירה גדלה בערבות ובמדבריות, וכן בקרקעות דלות בשולי התחום הימתיכוני. היא נפוצה בארץ בדרום ובמרכז.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

המרווה היא צמח מחטא ומכווץ ומכילה חומרים מרים ונוגדי חימצון. החומר הארומטי בשם טוג'ון הוא בעל השפעה אסטרוגנית ובכמויות גדולות עלול להשפיע לרעה על מערכת העצבים.
אסור לנשים בהריון, לא מומלץ לילדים קטנים.