זרעי שיח אברהם

מענפיו קולעים סלים, ופירותיו משמשים תבלין. מן הזרעים הפיקו בעבר חומר, שהאמינו כי הוא מפחית את המשיכה המינית. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב שיח אברהם לצמח ייחודי במנגנון השפעתו ההורמונאלית. הוא משפיע על המאזן ההורמונאלי דרך התערבות בהשפעת ההיפותלמוס על פעילות בלוטת יותרת המוח, דבר הגורם להגברת הפרשה של LH והפחתת FSH, ובכך משפר את פעילות הגופיף הצהוב ומגביר הפרשת פרוגסטרון בשחלה.

תפוצה בארץ: בגולן ובגליל, חופי הים התיכון, העמקים, הגלבוע והכרמל, הרי שומרון ויהודה, מדבר שומרון ויהודה, השרון והשפלה, בקעת ים המלח, עין גדי, בקעת הירדן, נגב.
אזורי גידול: גדל בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ פרט למדבר הקיצוני. שיח-אברהם מחלק את הנוף עם הרדוף הנחלים.

מומלץ לזרוע בחודשים ספטמבר- ינואר.
את הזרעים של הצמחים הרב שנתיים אנחנו ממליצים להנביט בכוסיות ולאחר הנביטה להעביר לקרקע.
יש לזרוע כ-5 זרעים בכל כוסית ולשמור באדמה לחה ובמקום מואר.
לאחר הנביטה, כשהשתיל הגיע לגובה של כ-10 ס"מ מעל פני האדמה, ניתן להעביר אותו לקרקע.
יש להעתיק את השתיל לקרקע עם כל האדמה מהעציץ בה הוא נבט, יש לדאוג להשקיה פעמיים בשבוע לפחות. (שהאדמה סביבו תהיה לחה).
במידה ומעבירים את השתיל לקרקע בעונת הגשמים- אין חובה להשקות בהשקיה מלאכותית באזורים בהם יש כ-2 אירועי גשם בשבוע בעונת הגשמים.
במידה והצמח יקבל השקיה לאורך כל השנה, הוא ישאר ירוק כל השנה ובעונה יפרח.
במידה והצמח לא יקבל השקיה מלאכותית, הוא יכנס לתרדמה למספר חודשים בכל שנה ולאחר מכן יעלה שוב.

שיח אברהם מקובל בשימוש הרפואות המסורתיות של האזור עוד מימי קדם. אבי הרפואה, היפוקרטס, שחי ביוון במאה החמישית לפנה"ס, הציע להשתמש בו לטיפול בפציעות, בזיהומים ובעזרה בפליטת השלייה לאחר הלידה. דיוסקורידס (מאה ראשונה לספירה) המליץ על הצמח לטיפול בזיהומים שמקורם ברחם וכמקדם מחזור חודשי. בפרס שימש הצמח לטיפול באי-שפיות, בטירוף ובאפילפסיה. 
לאורך ההיסטוריה שימשו פירות הצמח לטיפול במגוון בעיות הקשורות למחזור החודשי הנשי, לחיזוק מערכת העיכול ולהגברת תנובת החלב בנשים לאחר לידה. בגברים שימש הצמח לדיכוי יצרים מיניים מופרזים. במנזרים שימשו הפירות המיובשים של הצמח כתבלין נפוץ, ככל הנראה על מנת לדכא הליבידו של תושביהם. שמו של שיח אברהם כרוך בנסיון לזהותו עם הסבך שנאחז בו האייל בפרשת עקידת יצחק. במסורת הנוצרית הוא מסמל כנראה את ישו, במסורת הערבית הוא מסמל את התום.